המרכז למימוש זכויות רפואיות בסיעוד

search menu

הוכחת אי שליטה על סוגרים

הוכחת אי שליטה על סוגרים

הוכחת אי שליטה על סוגרים: איך עושים את זה נכון

אז החלטתם לתבוע את פוליסת הסיעוד על בסיס אי שליטה בסוגרים. קודם כל, תנשמו. זה לא מסובך כמו שזה נשמע, אבל זה גם לא טיול בפארק. חברת הביטוח לא מחפשת לעזור לכם, היא מחפשת סיבות לדחות אתכם. התפקיד שלכם הוא לא לתת לה כאלה.

אי שליטה על סוגרים, בהקשר של פוליסת ביטוח סיעודי, היא אחת משש פעולות היומיום (ADL) שאי יכולת לבצע לפחות 50% ממנה, מזכה בקצבה. ההגדרה הפוליסתית יבשה ונוקשה: "אי שליטה מוחלטת על פעולת המעיים או שלפוחית השתן, המחייבת שימוש קבוע באמצעי ספיגה". שימו לב למילים "מוחלטת" ו"קבוע". "תאונה" פה ושם לא תספיק.

התיעוד הרפואי: הבסיס להכל

תשכחו מסיפורים ומהצהרות. בלי ניירת רפואית מסודרת, אין לכם תביעה. זה מה שאתם צריכים לאסוף:
1. אבחנה ברורה: מכתב מרופא מומחה (גריאטר, אורולוג) שקובע במפורש "אי שליטה מלאה וקבועה על סוגר השתן/צואה". לא "דליפות", לא "בריחות", לא "קושי בשליטה". המילים המדויקות הן המפתח.
2. תיעוד רציף: הראו שהבעיה לא צצה אתמול. איספו רישומים מרופא המשפחה, סיכומי אשפוז, או דוחות מאחות בקופת חולים שמציינים תלונות חוזרות ונשנות על הנושא לאורך זמן.
3. הוכחת שימוש באמצעי ספיגה: קבלות על רכישת חיתולים למבוגרים, מרשמים למוצרי ספיגה. זה מוכיח שהמצב מחייב פתרונות קבועים ומראה לחברת הביטוח שהבעיה היא חלק משגרת היומיום.

הערכת התלות (ההערכה של האחות)

בשלב מסוים, חברת הביטוח תשלח אחות או רופא מטעמה כדי לבצע "הערכת תלות". תפקיד המעריך הוא לאבחן את מצבו של המבוטח ולבדוק אם הוא תואם את הצהרותיכם. הוא ישאל שאלות ישירות על השליטה בסוגרים, תדירות האירועים והשימוש בעזרים.
ההתנהלות מול המעריך היא נקודה רגישה. חשוב לתאר את המצב כפי שהוא בימים הגרועים ביותר, לא בימים הטובים. המעריך רואה תמונה נקודתית, ואתם צריכים לוודא שהתמונה הזו משקפת את המציאות הקשה באמת.

מה בטוח ישתבש לכם

כמעט כל מי שמנסה לעשות את זה לבד נופל באחת משתי המלכודות הבאות, פשוט מתוך חוסר הבנה של איך המערכת עובדת:

1. תסמונת "היום הטוב": המבוטח, מתוך רצון לשמור על כבודו או כי במקרה הוא מרגיש קצת יותר טוב ביום הבדיקה, אומר למעריך משפטים כמו "אני מסתדר רוב הזמן" או "זה קורה רק בלילה". מבחינת חברת הביטוח, זוהי הודאה בכך שהשליטה אינה "מוחלטת". המשפט הזה לבדו מספיק כדי לדחות את התביעה. ההנחיה צריכה להיות ברורה: מתארים את המציאות הקבועה, שהיא חוסר שליטה, גם אם במקרה בדקה של הבדיקה הכל יבש.

2. תיעוד רפואי "נחמד מדי": אתם הולכים לרופא המשפחה והוא כותב מכתב כללי: "מאשר כי מר ישראלי סובל מבריחת שתן". המכתב הזה שווה ערך לנייר שעליו הוא כתוב. חברת הביטוח תדחה אותו מיד. אתם צריכים להנחות את הרופא להשתמש בטרמינולוגיה המדויקת של הפוליסה: "אי שליטה מלאה ותמידית על סוגר השתן, באופן המחייב שימוש קבוע במוצרי ספיגה". בלי הנוסח המדויק, אתם נותנים לחברת הביטוח תחמושת קלה לדחייה.

סיכום קצר ופרקטי

הוכחת אי שליטה על סוגרים מסתכמת בשני דברים: תיעוד רפואי מדויק ובלתי מתפשר, ועקביות במסרים מול חברת הביטוח והמעריך מטעמה. אל תנסו לייפות את המציאות ואל תתפשרו על פחות מהניסוח הרפואי המדויק שנדרש. תנו למסמכים לדבר, וודאו שהם אומרים בדיוק את מה שחברת הביטוח צריכה לשמוע כדי לאשר את התביעה.

arrow_forward חזרה לעמוד הראשי